דיני זכיינות בישראל
כמו במדינות רבות בעולם, ובניגוד לארה”ב, בישראל אין חקיקה ספציפית בנושא זכיינות, וחלים עליה הוראות חוק מתחומים שונים, כגון דיני חוזים, דיני חברות, דיני עוולות מסחריות ודיני הגבלים עסקיים.
בהקשר של הגבלים עסקיים ראוי לציון את כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמי זכיינות), התשס”א-2001, אשר נוסחם המלא יובא בהמשך. על פי כללים אלה מוגדר הסכם זכיינות באופן הבא:
“חוזה שלפיו בעל זיכיון או זכיין ראשי מעניק לזכיין את הזכות לעשות שימוש בזיכיון למטרות שיווק של טובין או סוגי טובין מסוימים, והכולל את כל אלה:
(1) שימוש בשם מסחרי אחיד או בסימן מסחר או בסימן שירות אחיד, ובמאפיינים אחידים של הטובין הנמכרים או של המכירה וביצועה, שהם מהותיים לשיווק הטובין ומכירתם;
(2) העברה של ידע מבעל הזיכיון לזכיין שהוא מהותי לשיווק הטובין ומכירתם;
(3) מתן סיוע מסחרי או טכני מבעל הזיכיון לזכיין, במשך תקופת ההסכם.
ראוי לציין גם את פעילות “המרכז לקידום זכיינות בישראל”, אשר גיבש קוד אתי לרשתות זכיינות, ומעודד את הצטרפותן אליו.
להלן נסקור מקצת מהפסיקה שהתגבשה בבתי המשפט בישראל בתחום דיני הזכיינות בשנים האחרונות.
בקשת זכיין לאכוף על המזכה את הסכם הזיכיון
מזכה וזכיין מגיעים לבית המשפט תוך שהם מטיחים זה בזה האשמות בדבר הפרת הסכם הזיכיון. המזכה מבקש את ביטולו המיידי של הסכם הזכיינות, ואילו הזכיין מבקש את אכיפתו.
המחלוקת עתידה להיות מוכרעת על ידי בית המשפט רק בעוד חודשים ארוכים, ייתכן שאף שנים, ומה עד אז?
האם יוכלו להמשיך ולנהל יחסים עסקיים במהלך תקופת הביניים הארוכה, עד להכרעה השיפוטית?
אם יאכוף בית המשפט את הסכם הזיכיון על המזכה, ובסופו של יום יתברר כי הביטול נעשה כדין, יקופח המזכה אשר נכפה עליו זכיין שאינו מקיים את הנחיותיו במשך תקופה ארוכה, ובוודאי גרם תוך כדי כך למזכה ולרשת ויתר הזכיינים נזק רב.
ואם לא יאכוף בית המשפט את הסכם הזיכיון על המזכה, ובסופו של יום יתברר כי הביטול נעשה שלא כדין, יקופח הזכיין אשר נהג כראוי ובכל זאת איבד את הזיכיון.
בית המשפט, בשלב הביניים לא בחן לעומקן את מכלול הראיות, ואינו יכול להכריע במחלוקת במלואה.
על פי ההלכה הנהוגה במקרים רבים, התרופה ההולמת בנסיבות כאלה היא פיצוי כספי ולא צו מניעה או צו עשה המחייב המשך קיומו של קשר עסקי עם זכיין שהמזכה אינו רוצה בו עוד. בפיצוי כספי יש כדי לפצות את הזכיין על נזקיו. בשלב הראשון, ועוד לפני שהתבררה התביעה העיקרית, ינקוט בית המשפט זהירות מיוחדת וימנע מלאכוף הסכם מסוג זה למשך תקופה כלשהי.
*רע”א (י-ם) 5284/95 ג’יג’י מעבדות קוסמטיקה בע”מ נגד של סוכנויות יופי בע”מ
סעיף אי תחרות אל מול חופש העיסוק- מה גובר?
סעיף אי תחרות נפוץ בהסכמי זכיינות, ונועד למנוע מזכיין להתחרות בעסקי המזכה במשך פרק זמן מסוים לאחר סיום תקופת הזיכיון.
השופט וינוגרד מבית המשפט המחוזי בתל אביב דן בשאלה המעניינת האם סעיף אי תחרות בהסכם נוגד את “תקנת הציבור” ופוגע בעקרון חופש העיסוק. לשון אחרת – חופש ההתקשרות מול חופש העיסוק.
עקרון חופש ההתקשרות שאף לתת הכרה נרחבת לחוזים. עקרון חופש העיסוק שואף לשמור על חופש הבחירה של כל אדם לעסוק במה שהוא חפץ.
נקבע כי בתי משפט צריכים לצמצם את תחולתו של כלל “תקנת הציבור” למקרים שלגביהם קיומו של האינטרס הציבורי אינו מוטל במחלוקת ממשית, וכי רק לעיתים רחוקות תוכל להיחשב הגבלה על חופש העיסוק כנוגדת את אינטרס הציבור, אם היא סבירה והוגנת כלפי הצדדים עצמם.
במקרה זה תקופת אי התחרות שנדרשה הייתה ארוכה יחסית- עשר שנים. בעניין זה נקבע כי אורך זמנה של הגבלה, ואף חוסר הגבלה של אורך הזמן, כשלעצמם, אינם שוללים את סבירותה. הכל תלוי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה.
עוד נקבע כי מי שנוטל על עצמו הגבלת עיסוק ביודעין ומרצון חופשי, ומקבל תמורה נאותה, ונראה כי עומדים בפניו מקורות פרנסה אחרים, אין מקום לאפשר לו להתחמק מהתחייבויותיו, ואין לראות בהגבלת העיסוק שלקח על עצמו, הגבלה הנוגדת את תקנת הציבור.
*ת”א (ת”א) 1573/90 מפעל אומגה נ’ מפעל נצח תעשייה
הפסקה חד צדדית של תשלום תמלוגים על ידי זכיין
מערכת היחסים בין מזכה לזכיין היא “חתונה”, דהיינו יחסים ארוכי טווח, אשר מעצם טיבם יודעים עליות ומורדות, ולעיתים מאופיינים במאבקי כוחות ואגו.
אחד הקווים האדומים הינו תשלום תמלוגים המגיעים למזכה במלואם ובמועדם על פי הסכם הזכיינות. זכיין אשר אינו משלם כאמור, או שמתנה את התשלום, מכל סיבה שהיא, יימצא עצמו קרוב לוודאי מחוץ לזיכיון.
במהלך סכסוך שהתגלע בין מכון הרזיה לזכיין, הפחית הזכיין את גובה התמלוגים בטענה כי קיבל לכך את הסכמת המזכה, ובהמשך אף הפסיק לשלמם לחלוטין בטענה כי לא קיבל מהמזכה חשבונית מס שדרש.
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודה זפט, קבע כי המזכה לא אישר בכתב את הפחתת התמלוגים, כנדרש בהסכם הזכיינות, ולכן הפחתת התמלוגים הייתה חד צדדית והיוותה הפרה של הסכם הזכיינות. בנוסף, בהפסיקו לחלוטין את תשלומי התמלוגים הפר הזכיין לחלוטין את הסכם הזכיינות.
השופט זפט הוסיף כי אין בטענות הזכיין, כאילו לא המציא לו המזכה חשבונית מס, כדי להצדיק הפרה של הסכם הזכיינות, וככל שהזכיין סבר שהוא זכאי לאכוף על המזכה להמציא חשבונית מס, היה עליו לנקוט בצעדים משפטיים מתאימים ולהוסיף ולשלם את התמלוגים.נו
על כן נקבע כי הסכם הזכיינות בוטל כדין, וכי הזכיין מנוע משימוש בסימני המסחר של מכון ההרזיה, בתוכנה ובנתונים שהצטברו אצל הזכיין במהלך הפעלת מכון ההרזיה, במידע סודי לרבות מידע אודות לקוחות, והחמור מכל – בית המשפט אסר על הזכיין להקים עסק מתחרה ברדיוס של 50 ק”מ ממכוני ההרזיה של המזכה בנתניה ובאשדוד, למשך 5 שנים, כפי שהתחייב בהסכם הזכיינות במקרה של הפרתו.
*בש”א (ת”א) 14553/05 חרמון מן שירותי יופי בריאות והרזיה בע”מ נ’ ד”ר רנטה שגב
טענת זכיין על מצג שווא של המזכה ביחס להצלחת הזיכיון
אין ספק כי רכישת זיכיון מרשת מוכרת בעלת מוניטין מורידה את רף הסיכון. אך בל נטעה, כל עסק עצמאי כרוך בסיכונים, והזכיין המיועד חייב לבצע את כל הבדיקות הכלכליות והמשפטיות הדרושות בטרם יתקשר בהסכם זכיינות.
זכיין של רשת ג’וסלנד העלה כלפי הנהלת הרשת, במסגרת הליך משפטי, טענות שונות. אחת מהן היא שלפני שהתקשר בהסכם הזכיינות הציג בפניו נציג הנהלת הרשת מצג שווא לפיו רווחי הזיכיון גבוהים, בעוד שלטענת הזכיין המציאות הייתה רחוקה שנות אור מהמצג שהוצג בפניו, והכנסות הזיכיון אף לא כיסו את הוצאותיו.
השופט יוסף שפירא מבית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי טעות בכדאיות העסקה אינה מאפשרת את ביטול הסכם הזכיינות. לשון אחרת – הסכם הזכיינות אינו מהווה פוליסת ביטוח כנגד הפסדים כספיים, והזכיין צריך להיזהר ברכישה ולנהל את הזיכיון ביעילות ובמקצועיות.
*תא (י-ם) 8243/06 ילו קאפ זכיינים (2003) בע”מ נ’ איתמר גרסון
הסכם זכיינות שאינו מוגבל בזמן; עילות לביטול הסכם זכיינות
על חשיבות הניסוח של הסכם הזיכיון ניתן ללמוד מהפרשה הבאה.
אנגלו סכסון היא רשת משרדי תיווך נדל”ן הפועלת באמצעות זכיינים.
בשנת 1976 התקשר זכיין בהסכם זיכיון עם רשת אנגלו סכסון. הסכם הזיכיון לא נערך באופן ברור והיו בו טעויות עליהן שילמה רשת אנגלו סכסון בהמשך ביוקר.
טעות ראשונה: הסכם הזיכיון לא היה קצוב בזמן.
טעות שנייה: ניתנה לזכיין בלבד זכות לסיים את הסכם הזיכיון בכל מועד שיבחר הזכיין, מכל סיבה שהיא, בעוד שאנגלו סכסון הייתה מוגבלת לרשימה מצומצמת של סיבות.
טעויות אלה בהסכם הזיכיון של אנגלו סכסון גררו את הצדדים שנים רבות אחר כך למסכת דיונית ארוכה ורבת תהפוכות שהגיעה לסיומה רק באולמו של השופט דנציגר בבית המשפט העליון.
הכל החל כשהזכיין ביקש למכור את הזיכיון, ואולם אנגלו סכסון דרשה שההסכם שיחתם עם הזכיין החדש יכיל תנאים שונים מתנאי ההסכם המקורי, לרבות לעניין הגבלת משך ההסכם. בהיעדר הסכמה הודיעה אנגלו סכסון על ביטול ההסכם.
בית המשפט העליון קבע כי הביטול נעשה שלא כדין.
נקבע כי אמנם קיימת חזקה לפיה חוזה אינו נערך לצמיתות, ואי הכללתה של תנייה בדבר סיום החוזה אינה שוללת אפשרות לסיום החוזה, לאחר מתן הודעה על כך זמן סביר מראש.
ואולם, מדובר בחזקה ראייתית הניתנת לסתירה בראיות אחרות, ורק מקום בו כוונת הצדדים אינה ברורה.
דא עקא שבמקרה זה, קבע השופט דנציגר, הכוונה ברורה שכן ישנה בהסכם רשימה סגורה וברורה של מיקרים, שרק בהם יכולה אנגלו סכסון לסיים את ההסכם, ואף אחד מהם לא התקיים.
כאשר לשון ההסכם מפורשת, קובע השופט דנציגר, יש לתת לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם (דרך פרשנות הסכם היא סוגיה מעניינת בפני עצמה, ודי אם נציין כי לא כל שופטי בית המשפט העליון נמצאים בדעתו של השופט דנציגר).
לפיכך, נקבע, אין לאנגלו סכסון זכות ביטול גורפת כפי שטענה, והעילות שמצויות בהסכם לא התרחשו ו/או לא נטען שהתרחשו, וביטול ההסכם נעשה שלא כדין.
בשולי הדברים יצוין כי בעת ביטול ההסכם השמיטה אנגלו סכסון טענה שהייתה יכולה לנצח עבורה את התיק – טענה על אובדן אמון. הלכה פסוקה ומושרשת היטב היא כי הסכם זיכיון דורש יחסי אמון מיוחדים בין מזכה לזכיין, ובהעדרם ניתן בנסיבות מסוימות להביא לביטולו של הסכם זיכיון. גם השופט דנציגר מקבל הלכה זאת. אולם כשביטלה את ההסכם לא טענה כלל אנגלו סכסון על אובדן אמון (שכן כפי הנראה ביקשה להימנע ממשלוח התראה ומתן אפשרות תיקון), וכך איבדה טענה משפטית חשובה, שדומה כי נשענה באותן נסיבות על בסיס עובדתי אמיתי.
* ע”א 5925/06 אלי בלום נ’ אנגלו סכסון
סעיף אי תחרות בהסכמי זכיינות
סעיף מקובל בהסכמי זכיינות הינו סעיף אי תחרות, דהיינו סעיף המגביל את פעילותו של הזכיין בתחום בו עוסק הזיכיון, למשך פרק זמן ספציפי לאחר שהפסיק להיות זכיין.
לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודה זפט, הגיעה בקשה של מכון לאבחון ליקויי למידה של ילדים ליתן צו מניעה זמני, האוסר על זכיין המכון מלהתחרות במכון, וליצור קשר עם לקוחותיו.
הבקשה הגיעה לאחר שהמכון ביטל את הסכם הזיכיון. בתגובה, החליף הזכיין את שם הזיכיון והמשיך לנהלו באותה דרך בה פעל הזיכיון קודם לכן.
בהסכם הזכיינות התחייב הזכיין כי במשך תקופה של שנה מתום תוקפו לא יעסוק באבחון וטיפול בילדים, ולא ישתמש בדרך כלשהי במאגר הלקוחות.
הזכיין טען כי הסכם הזיכיון הינו חוזה אחיד ותנאי אי התחרות הינו תנאי מקפח ולכן יש לבטלו.
השופט קבע כי הגבלת תחרות לתקופה של שנה אחת, ואיסור שימוש בלקוחות המכון לאחר ביטול הסכם הזכיינות, אינם מהווים תנאים מקפחים, גם אם אכן היה מדובר בחוזה אחיד.
לאור זאת ניתן הצו כנגד הזכיין כמבוקש.
*בש”א (ת”א) 4792/09 זהבה קלנר נ’ איריס עטייה
תעודת כשרות לחלק מסניפי רשת זכיינות
רשת “ארומה” פועלת באמצעות זכיינים המוצבים בסניפיה השונים ברחבי הארץ ובחו”ל.
בעיר תל אביב מתקיים איזון עדין בין קודש לחול: חלק מהזכיינים מחזיקים בתעודת כשרות שניתנת כדין מאת רבנות תל אביב, וחלק אחר של הזכיינים אינם מחזיקים בתעודת כשרות.
הרבנות בירושלים, כך נראה, נוקשה יותר. כשזכיין “ארומה” פנה אליה בבקשה לקבלת תעודת כשרות, התנתה זאת במילוי תנאים מסוימים. בין יתר התנאים, הותנה שזכיינים אחרים של “ארומה” בירושלים אשר אינם שומרים על כשרות, יציינו בלוגו הסניף את המילים “לא כשר”. זכיין “ארומה” פנה בעקבות זאת בעתירה לבג”צ.
בג”צ דחה את העתירה, תוך שהוא בוחר שלא להתערב בהחלטת הרבנות בירושלים. בג”צ הוסיף כי עם כל הצער למצב אליו נקלע זכיין “ארומה”, על פיו בשל אי שמירת כשרות על ידי זכיינים אחרים של רשת “ארומה” בירושלים, אשר אינם בשליטתו, נמצא הוא ניזוק – ואולם אין בכך להצדיק התערבות בהחלטה אשר באה להבטיח אי הטעיה בכשרות.נ
*בג”צ 2325/03 “ארומה” תחנה מרכזית בירושלים נגד מועצת הרבנות לישראל
זכיינות בעולם התחתון
לעיתים קרובות פועלת צמרת העולם התחתון כארגון עסקי לכל דבר ועניין, המפעיל מנגנונים הלקוחים מעולם העסקים הלגיטימי. כמובן שחלק מהמנגנונים מקבלים בעולם התחתון סמכויות רחבות מהמקובל.
כך עלה מפרשה שבה הועמדו לדין שמונה נאשמים, מהם ארבעה שהגיעו מבלארוס, על פי הנטען, כדי לרצוח את האחים ניסים ויעקב אלפרון ואת עזרא (שוני) גבריאלי, וזאת בשליחות האחים רפי ומשה אוחנה, שפעלו מטעם משפחת אבוטבול מנתניה.
במהלך המשפט סיפר אחד העדים כי ניהל עם אחד הנאשמים מערכת של זכיינות ביחס לאתר הימורים באינטרנט. במקרה אחד התלהטו הרוחות בינו לבין אותו נאשם עקב חשד כי “הזכיין” מועל ברווחים, ובפגישה שהתקיימה ביניהם בעסק התנהלו ויכוחים ערים, שהגיעו לכדי דחיפות הדדיות, “וייתכן שאף נזרק חפץ לרצפה”…
*תפח (ת”א) 1070/04 מ”י נ’ שטרית שלום צ’רלי
סעיף בלעדיות בהסכם שכירות של חנות
לרשתות זכיינות ידועות כח משיכה של קהל רב, ובכך הן עשויות להעלות את גובה הפדיון של המרכז המסחרי שבו הן נמצאות.
עובדה זו מאפשרת לרשתות זכיינות כח מיקוח רב יותר מהרגיל, אשר בא לעיתים לידי ביטוי בהכתבת סעיף בלעדיות.
כך למשל, רשת אופנה יכולה לדרוש שבמשך תקופת השכירות לא תושכר חנות בקניון לחנות אופנה אחרת.
ואולם זכיין ורשת זכיינות שמתעתדים לפתוח חנות במרכז מסחרי שהתחייב לבלעדיות, צריך לקחת בחשבון את האפשרות שבית המשפט יבטל בעתיד את סעיף הבלעדיות, ובכך יתאפשר למתחרים לפעול לצידו.
טענות שעלולות להביא לביטול סעיף בלעדיות תתבססנה על עקרונות יסוד כחופש העיסוק וחופש הקניין.
טענה שעשויה למנוע את ביטול סעיף הבלעדיות תתבסס על עקרון חופש ההתקשרות, השאף לתת הכרה נרחבת להסכמים עליהם חתמו הצדדים.
ומה לגבי חופש התחרות? האם סעיף בלעדיות יוצר הסדר כובל במשמעות חוק ההגבלים העסקיים?
לא כל תניית בלעדיות מהווה הסדר כובל (ר’ החלטתו של השופט זפט בבש”א (תל-אביב-יפו) 7362/06 ש.ק טנדו בתי קפה ומסעדות בע”מ נ. נכסי שופ (קיראון) בע”מ.
השופט זפט קבע בת”א 1724/01 (מחוזי ת”א) סופר פארם (ישראל) בע”מ נ. חברת קניון אדומים בע”מ כי התחייבות בעל קניון כלפי סופר-פארם כי לא ישכיר לבית מרקחת מתחרה הינה הסדר כובל. על יסוד הנמקה זו סירב בית המשפט באותו מקרה לתת צו מניעה זמני האוסר פתיחתו של עסק מתחרה. ההחלטה נהפכה בבית המשפט העליון תוך שנאמר כי “…שאלת היותו של ההסדר הסדר כובל היא שאלה בעייתית שאינה דורשת הכרעה בשלב זה, ואינה עומדת לרועץ למתן הצו החלקי”. (ר’ רע”א 4933/01סופרפארם (ישראל) בע”מ נ’ חברת קניון אדומים בע”מ.
בבש”א (מחוזי י-ם) 250/06 בנק דיסקונט לישראל בע”מ נ. חברת קניון הראל בע”מ ואח’, שם נדונה התחייבותו של קניון הראל כלפי בנק דיסקונט שלא להשכיר שטח לבנק מתחרה, נשענה החלטתו של בית המשפט, לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני האוסר את ההתקשרות בין קניון הראל ובנק הפועלים, בעיקר על קביעתו של הממונה על ההגבלים העסקיים בעניין זה, תוך ציון כי קיימות דעות שונות בשאלת קיומו של הסדר כובל בנסיבות שבהן ההגבלה היא על המקנה זכות במקרקעין.
הנטל להוכחתו של הסדר כובל מוטל על הטוען זאת. הבחינה היא אינדוידואלית לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. תלויה בין היתר במעמדם של הצדדים בשוק, מידת התחרות הקיימת, משך תקופת ההגבלה וכו’ (ראה סעיף 1 לכללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמים שפגיעתם בתחרות קלת ערך), התשס”א-2001).
כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמי זכיינות), התשס”א-2001
בתוקף סמכותי לפי סעיף 15א לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ”ח-1988[1] (להלן – החוק), ובאישור הועדה לפטורים ולמיזוגים, אני מתקין כללי פטור סוג אלה:
|
הגדרות |
1. בכללים אלה – “הסכם זכיינות” – חוזה שלפיו בעל זיכיון או זכיין ראשי מעניק לזכיין את הזכות לעשות שימוש בזיכיון למטרות שיווק של טובין או סוגי טובין מסוימים, והכולל את כל אלה: (1)(4) שימוש בשם מסחרי אחיד או בסימן מסחר או בסימן שירות אחיד, ובמאפיינים אחידים של הטובין הנמכרים או של המכירה וביצועה, שהם מהותיים לשיווק הטובין ומכירתם; (2)(5) העברה של ידע מבעל הזיכיון לזכיין שהוא מהותי לשיווק הטובין ומכירתם; (3)(6) מתן סיוע מסחרי או טכני מבעל הזיכיון לזכיין, במשך תקופת ההסכם. “הסכם לזכיין ראשי” – חוזה שלפיו בעל זיכיון מעניק לזכיין ראשי, בתמורה לתגמול כספי ישיר או עקיף, זכות לכרות הסכמי זכיינות עם צדדים שלישיים שיהיו זכיינים, והכולל את כל ההסכמות בין הצדדים באותו עניין; “טובין של בעל זיכיון” – טובין המיוצרים על ידי בעל זיכיון או בהתאם להוראותיו, או הנושאים סימן מסחר או סימן שירות שלו; “זיכיון” – מתן זכויות שימוש בקניין רוחני או בידע תעשייתי, בין שהם מוגנים בסימן מסחר, סימן שירות, זכות יוצרים, פטנט, זכויות מדגם או הגנה אחרת של קניין רוחני, ובין שהם מאופיינים כשם מסחרי, עיצובים או מודלים ייחודיים, והכל אם מתן הזכויות נדרש לשם ביצוע מכירת הטובין לצרכנים סופיים ומהווה בעיני הצרכן חלק מהותי מערך הטובין הנמכרים; “ידע” – מכלול של ידע מעשי, סודי, מהותי וניתן לזיהוי, שאינו מוגן על ידי פטנט, הנובע מניסויים קליניים או מניסיון בעל ערך שהצטבר בידי בעל הזיכיון, והוא בעל ערך לזכיין באופן המשפר את מעמדו התחרותי; לעניין זה – “ידע סודי” –ידע שכמכלול אינו ידוע לכלל, או שלא ניתן להשיגו מחוץ לעסקו של בעל הזיכיון אלא במאמץ משמעותי; “ידע מהותי” – ידע הכולל מידע חשוב לצורך מכירת הטובין, לרבות הצגתם למכירה או עיבודם וכן כולל שיטות הנוגעות לניהול כספי, ניהול שוטף או קשרי לקוחות; “ידע ניתן לזיהוי” – ידע המוגדר באופן ברור תוך פירוט ייחודו בהסכם הזכיינות, במסמך נפרד או בצורה אחרת; “שטח ההסכם” – האזור הגיאוגרפי שלגביו ניתן זיכיון בהסכם הזכיינות או בהסכם לזכיין ראשי. |
||
|
פטור מקבלת אישור |
2. (א) הסכם זכיינות והסכם לזכיין ראשי פטורים מקבלת אישור בית הדין להגבלים עסקיים, אם התקיימו לגביהם כל התנאים שבכללים אלה. |
||
|
(ב) מותר לכלול בהסכם זכיינות או בהסכם לזכיין ראשי את הכבילות המפורטות להלן או חלק מהן: (1) התחייבות בעל הזיכיון כי לא יעניק לאחר זיכיון בשטח ההסכם או בחלק ממנו; (2) התחייבות בעל הזיכיון כי לא יתחרה בעצמו בזכיין, בשטח ההסכם או בחלק ממנו, לגבי הטובין שבהסכם וטובין תחליפיים להם, וכן התחייבותו כי לא יספק בשטח הזיכיון לאחר את הטובין שבהסכם הזכיינות או טובין תחליפיים; (3) התחייבות הזכיין הראשי כלפי בעל הזיכיון להעניק זיכיונות רק בשטח ההסכם והתחייבותו כלפי זכיין כי לא יספק לאחר, בשטח הסכם הזיכיון, את הטובין שבהסכם הזכיינות או טובין תחליפיים; (4) התחייבות הזכיין להשתמש בזיכיון רק בשטח ההסכם; בכלל זה, רשאי זכיין להתחייב להימנע מקידום מכירות פעיל של הטובין שבהסכם הזכיינות מחוץ לשטח ההסכם, והוא רשאי להתחייב כי לא יפתח סניף להפצת הטובין וכי לא יתקשר עם אדם להפצת הטובין אל מחוץ לשטח ההסכם; אולם זכיין אינו רשאי להתחייב שלא למכור את הטובין שבהסכם הזכיינות לצרכן או לזכיין אחר המצויים מחוץ לשטח ההסכם; (5) התחייבות הזכיין לא לייצר, למכור או להשתמש בטובין תחליפיים; אולם זכיין אינו רשאי להתחייב כאמור לעניין טובין הנלווים לטובין שבהסכם הזכיינות או לעניין מכירת חלפים לטובין שבהסכם; (6) התחייבות הזכיין למכור טובין המתאימים לדרישות איכות שיפרט בעל הזיכיון בהסכם הזכיינות; (7) התחייבות הזכיין למכור טובין המיוצרים על ידי בעל הזיכיון או בעבורו, ובלבד שהצבת דרישות איכות ביחס לטובין, כאמור בפסקה (6), אינה מעשית; (8) התחייבות הזכיין להימנע משימוש בידע של בעל הזיכיון זולת לצורך השימוש בזיכיון עצמו, והתחייבות הזכיין לא להעביר לצדדים שלישיים ידע שמסר לו בעל הזיכיון; (9) התחייבות הזכיין למלא אחר דרישות בעל הזיכיון בכל הנוגע למאפייני המכירה וביצועה; (10) הגבלת הזכיין מלהיות בעל עניין בתאגיד מתחרה; (11) הגבלת הזכיין במכירת הטובין שבהסכם הזכיינות לאלה: צרכנים סופיים, זכיינים אחרים ומפיצים מורשים; (12) התחייבות הזכיין לאלה: למכור מבחר מסוים של טובין, להגיע למחזור מכירות מסוים, לתכנן את קצב מכירותיו, להזמין טובין מראש, להחזיק מלאי מסוים או לספק ללקוח שירות ואחריות; (13) הגבלת הזכיין לפרסם את המוצר שבהסכם הזכיינות רק באישור בעל הזיכיון. (14) התחייבות הזכיין לענין המחיר שיגבה בעד הטובין שבהסכם הזכיינות. (ג) בטל. |
|||
|
כבילות נלוות |
2א. פטור לפי כללים אלה יחול על הסכם זכיינות הכולל כבילות נוספות על אלה המנויות בכללים אלה, ובלבד שהכבילות הנוספות דרושות למימוש עיקרו של הסכם הזכיינות ואין בהן כדי לפגוע פגיעה של ממש בתחרות בשוק המוצר או בחלק ממנו. |
||
|
סייגים לתחולת הפטור |
3. פטור הסוג שבכללים אלה לא יחול על הסכם זכיינות שלגביו מתקיימים אחד או יותר מאלה: (1) צדדים להסכם הם מתחרים בפועל; (2) בטל; (3) ההסכם מונע מהזכיין לרכוש ממקור כלשהו טובין, למרות שהם המתאימים לדרישות האיכות שפירט בעל הזיכיון; (4) בעל הזיכיון מגביל את הזכיין מלהשתמש בידע המורשה לאחר תום תקופת ההסכם, גם אם הידע נחשף ברבים או שניתן להשיגו במאמץ סביר מחוץ לעסקו של בעל הזיכיון; (5) ההסכם מונע מהזכיין להעמיד לביקורת שיפוטית את תוקף הזכויות בידע המועבר מבעל הזיכיון לזכיין או בזכויות קניין רוחני אחרות; אין בהוראה זו כדי למנוע מבעל הזיכיון לסיים את הסכם הזכיינות, מקום שמוקנית לו זכות כזו על פי דין או הסכם; (6) ההסכם מונע מהזכיין למכור או לספק טובין שבהסכם לצרכן המצוי מחוץ לשטח ההסכם; (7) ההסכם מונע מזכיין לרכוש טובין שבהסכם הזכיינות מזכיינים אחרים וממפיצים מורשים, או שאלה הוגבלו במכירתם לו; (8) צד להסכם הוא בעל מונופולין בשוק המוצר או בשוק מוצר משיק, או שחלקו של הזכיין בשוק המוצר עולה על 30%; (9) ההסכם מחייב אדם להיות צד לו לפרק זמן העולה על עשר שנים רצופות, ולא ניתנה בו לאותו אדם האפשרות להשתחרר ממנו בהודעה שייתן זמן סביר מראש; (10) עיקרו של ההסכם בהפחתת התחרות או במניעתה; (11) ההסכם כולל כבילות שאינן נחוצות למימוש עיקרו. |
||
|
תנאי נוסף לתחולת הפטור |
4. הציע זכיין שירותי אחזקה או תיקון בעצמו או באמצעות צד שלישי למוצרים שבהסכם הזכיינות, יחולו כללים אלה על הסכם הזכיינות רק אם הזכיין חויב בהסכם הזכיינות להציע בעצמו או באמצעות אותו צד שלישי שירותי אחזקה ותיקון מקבילים לטובין של בעל הזיכיון, בין אם נמכרו על ידו ובין אם נמכרו על ידי אחר, ואם הוא אינו מפלה במתן שירותים כאמור בין מי שרכש טובין ממנו לבין מי שרכש טובין של בעל הזיכיון מאדם אחר. |
||
|
תוקף |
5. תוקף פטור הסוג שהוענק בכללים אלה עד יום י”ט באדר ב’ התשע”א (25 במרס 2011). |
||
* מעודכן לחודש אפריל 2010. למען הסר ספק מובהר כי אין ברשימה האמורה לעיל כדי להוות תחליף לבדיקה משפטית באמצעות עורך דין המתמחה בדיני זכיינות במדינה הרלבנטית